הייזם ג'וזף גורדון-לוויט טוען שקיים הבדל בין מצב שבו אנשים מחפשים רשתות חברתיות וחיבור לאחרים כדי להיות יותר קריאטיביים, לבין מצב שבו אנשים מחפשים את שיתוף הפעולה ברשת כדי ליצור יצירה ביחד – משהו שהם לא יכולים ליצור לבד. לספר את הסיפור שלו הוא יודע
יזמים צעירים מנסים בשנים האחרונות להוביל שינויים בפניה של רשת האינטרנט. אחד מהם הוא ג'וזף גורדון-לוויט, שחקן אמריקאי והמייסד של hitRECord, מיזם שיוצר שיתוף בין יוצרים, כדי להפיק יחד יצירות משותפות בתחומים שונים.
בנובמבר 2016 ראיתי את גורדון-לוויט בכנס הטכנולוגיה הגדול ביותר באירופה, ה-Web Summit בליסבון. אפשר להתווכח על הטיעונים שמציג גורדון-לוויט, אבל לא על היכולת שלו לספר סיפור ולהציג את הטיעונים שלו באמצעות סיפורים.
"כילד קטן, התחלתי להופיע כשחקן", הוא סיפר. "כאשר הייתי בן 19, פרשתי ממשחק לטובת לימודים בקולג', אבל כאשר חזרתי אף אחד לא רצה לתת לי תפקיד. לא יכולתי להיות יצירתי כפי שרציתי, ואז הגעתי למסקנה שאני צריך לקחת אחריות על התוצרים הקריאטיביים שלי. זה היה הבסיס לרעיון של הקמת hitRECord – הלחיצה על כפתור "הקלט" הפכה לסמל של חיי. תחילה, חלק רק רצו לראות דברים שיצרתי, ואחרים רצו להראות יצירות שלהם. אבל אחר כך החלו להגיע לאתר גם אנשים שרצו לשתף פעולה ביצירה משותפת".
הרעיון של גורדון-לוויט מתבסס על כך שקיים הבדל בין מצב שבו אנשים מחפשים רשתות חברתיות וחיבור לאחרים כדי להיות יותר קריאטיביים, לבין מצב שבו אנשים מחפשים את שיתוף הפעולה ברשת כדי ליצור יצירה ביחד – משהו שהם לא יכולים ליצור לבד, והמודל העסקי הוא לתגמל את המשתתפים על התרומה שלהם. החברה חילקה, לדבריו, עד היום ליוצרים שמשתפים פעולה באמצעותה כשני מיליון דולר.
מדוע אנחנו מוגבלים בקריאטיביות משותפת? גורדן-לוויט אומר כי זה נובע מכך שעולם האינטרנט מבוסס כיום על שלושה מושגים מרכזיים: The Crowd, Free Culture ו-Socializing. חוכמת ההמונים מבוססת על כך שההמון תורם מידע, ומחשבים אוספים אותו ומתרגמים לשירותים שונים. זה יעיל מאוד לשירותים כמו waze אבל הרבה פחות לקריאטיביות משותפת.
על המשמעויות של עקרון ה-Free Culture כבר דובר רבות. כל אחד יכול להעלות תוכן, אבל מי שמרוויח מכך הן חברות כמו גוגל, ואילו היוצרים מתקשים יותר ויותר להתקיים מהיצירות שלהם. וחִבְרוּת? "רשתות חברתיות לא נועדו ליצירה, אלא לקשרים חברתיים", הוא אומר.
לכן, גורדון-לוויט מציע להחליף את שלושת המונחים האלה בשלושה אחרים: קהילה (Community) במקום ההמון, תגמול הוגן (Fair Compensation) במקום "תרבות חופשית", ולשתף פעולה (Collaborating) במקום לדבר על חִבְרוּת.
קהילה מבוססת לא על כמות הפרטים שנמצאים בה, אלא על האיכות הקריאטיבית של כל אחד מהם. החשיבות של תגמול הוגן של כל פרט בקהילה על תרומתו ברורה, ושיתוף הפעולה מאפשר ליצור משהו שאנשים לא יכולים ליצור בנפרד. למי זה רלוונטי? לא רק בתחום האמנות. תחשבו לדוגמה על יצירת תוכן עיתונאי. ישנם כל כך הרבה אנשים שונים שכותבים בלוגים על אותו נושא, ואם נדע לחבר אותם נקבל יצירה משותפת. אולי הגיע הזמן ליצירתיות המונים במקום חוכמת המונים.
נעים להכיר - אודי נחשון
אני מאמן, יועץ ומרצה – מתמחה בשיפור היכולת של מנהלים להתחבר, להשפיע, לתקשר הצלחות ולהוביל אסטרטגיה ושינוי, באמצעות שימוש ב-Storytelling.
אני שותף בחברה הבינלאומית Anecdote, שהכשירה עד כה אלפי מנהלים ברחבי העולם להנהיג בעזרת Storytelling.
הבלוג "מנהלים עם Storytelling" נועד להעשיר ולשתף מידע וידע בתחום הזה, ואשמח לענות על כל שאלה.
ליצירת קשר: