איך מודדים א(ע)ושר?

הזעזועים בעולם העבודה, בעקבות משבר הקורונה, מחייבים ארגונים, עובדים שכירים וגם עצמאים לאמץ כלים חדשים לבחינת מצבם. ההנחה הבסיסית היא שככל שנאהב יותר מה שאנחנו עושים וככל שהעשייה הזו תייצר לנו יותר הכנסות, נהיה במקום טוב יותר במדד שאפשר לכנות מדד א(ע)ושר, וברור שזה יכול לשפר גם את מצב הארגונים.

המדד, שמשלב את שני התחומים, לא חותר לכך שהאושר שלנו תלוי בהכרח ברמת העושר. על הקשר ביניהם כבר נעשו לא מעט מחקרים, ואין לי מה לחדש. המדד מבוסס על גריד (ראו תרשים) קצת יותר מורכב שמפגיש את התחושות שלנו בין שני צירים. ציר אחד, "ההכנסות שאני מייצר" (יכול להיות שכיר או עצמאי), נע בין "אין לי גרוש על התחת" לבין "אני יכול לצאת לפנסיה מחר בבוקר". הציר השני מגדיר עד כמה אני אוהב מה שאני עושה. הוא נע על הסקלה שבין "אני מקלל את הרגע שהשעון המעורר מצלצל בבוקר" לבין: "אני אף פעם לא מכבה את המוח".

היכן נגלה את המיקום שלנו על הגריד?

בקצה הימני העליון נמצאים מעט מאוד אנשים. המפגש בין תשוקה שמוגדרת כ"אף פעם לא מכבה את המוח" לבין האפשרות לצאת לפנסיה מחר בבוקר, יכולה להתקיים למשל אצל אדם כמו פרופ' יובל נח הררי, או יזם שעשה אקזיט והתעשר בעשרות מיליוני דולרים. שניהם נהנים מאוד מהעשייה ולא זקוקים להמשיך לעבוד כדי להתפרנס. אבל ההנחה היא ששניהם ימשיכו בעשייה, כי אלה האנשים שלא מסוגלים "לכבות את המוח".

כל האחרים מפוזרים על הגריד הזה במיקומים שונים. ברור שהסיכוי של מי שמשתכר שכר מינימום או מובטל זמן רב להגדיר את עצמו כ"חי בסבבה, תמיד בפלוס", אינו גדול. אבל ציר "ההכנסות שאני מייצר" אינו מבוסס על מספרים אלא על תחושות, וכאשר מתרחקים מנקודות הקיצון ההגדרות הן יותר ויותר סובייקטיביות. משכורת של 25 אלף שקל בחודש יכולה לגרום לעובד אחד להגדיר את עצמו רק כ"מאוזן" ולעובד אחר כ"חי בסבבה, תמיד בפלוס".

בנוסף, המיקום על ציר ההכנסות יכול לשקף לא רק מצב אישי אלא משפחתי. לדוגמה, עובד עם משכורת גבוהה יחסית שלא נפגע מהמשבר, אבל בן/בת הזוג שלו איבדו את מקור ההכנסה, עשוי להוריד את עצמו למיקום נמוך יותר גם אם השכר שלו נשאר זהה. זה יכול להיות מידע חשוב עבור המעסיק של עובד כזה.

הנחת היסוד היא שכל נקודה על הגריד שנמצאת באזור שמעל המפגש בין "מאוזן, אבל לא מעבר לכך" לבין "מחכה כבר להפסקת הקפה הראשונה", מבטאת מצבים שבהם קיים שילוב חיובי של שביעות רצון מהעשייה ומההכנסה. חיתוכים אחרים, למשל "אני בקושי גורר את עצמי מהמיטה לעוד יום עבודה" ו"מפנק את עצמי בכיף", אפשריים אבל יותר נדירים. זה יכול להיות לדוגמה עצמאי שנשאב לעסק משפחתי, ממש לא נהנה מהעשייה, אבל חשבון הבנק שלו תמיד היה בפלוס גדול. משבר בעסק, בעקבות השפעות המגפה, עשוי לגרום לו לבחון מחדש את האפשרויות: האם להשתתף בניסיון להציל את העסק, להפוך לשכיר רק כדי לשרוד, או אולי דווקא עכשיו לממש אהבה ישנה שהוזנחה שנים בגלל העסק המשפחתי.

דרך טובה לבחון היכן אנחנו ממוקמים היא שימוש בכלים של סטוריטלינג, כלומר לשאול שאלות שיובילו אותנו לספר סיפור על רגע מסוים שקשור להגדרות האלה. השאלות הטובות שמייצרות סיפורים הן שאלות של "מתי?" או "היכן?", שיכולות להחזיר אותנו לחוויה רלוונטית. למשל, כאשר תשאל את עצמך או חבר, "מתי היתה הפעם האחרונה שהרגשת שאתה עדיין מתלהב מחדש מכל רעיון שעולה לך בראש?", זה יגרום לנשאל לנסות לשחזר דוגמה כזו ולספר אותה.

הסיפורים האלה יסייעו לנו להגדיר יותר במדויק את המיקום שלנו על הגריד. נוכל להבין האם אנחנו יותר מחכים להפסקת הקפה הראשונה בבוקר, או לא מרגישים שיום העבודה שלנו עף.

מהם השימושים של מדד הא(ע)ושר?

זה יכול להיות כלי בתהליך קבלת החלטות. אפשר להגדיר את המיקום העכשווי, כדי לחדד תחושות לגבי המשך הקריירה. זה יכול לעזור לנו להבין האם אנחנו תקועים מבחינת העניין ו/או ההכנסה, האם יש סיכוי לשפר אחד מהם, את שניהם או אף אחד מהם. האם לשם כך צריך לנסות לעבור תפקיד, להחליף מקום עבודה, להפוך משכיר לעצמאי או להיפך, ועוד התלבטויות.

תרגיל מעניין שכל אחד יכול לעשות הוא לשרטט את הקריירה שלו לאורך שנים באמצעות חיבור בין נקודות על הגריד. ייתכן שנגלה לדוגמה, שהתחלנו בתפקיד זוטר עם אהבת עשייה נמוכה-בינונית שייצר גם הכנסות מעטות. אחר כך, הוותק קידם אותנו ברמת ההכנסה אבל לא תמיד ברמת העניין. אז עברנו למקום עבודה אחר שהיה בו יותר עניין, ואחר-כך הגיע משבר שאילץ אותנו לוותר על העניין רק כדי לשמר את רמת ההכנסה, או אפילו לוותר על הכנסה רק כדי לשרוד בשוק העבודה וכו'.

יישומי ביג דאטה שמבוססים על נתונים כאלה יכולים להיות כלי מעניין גם למעסיקים. זה יאפשר להם ללמוד על מגמות שביעות רצון של עובדים בארגון, לאתר מוקדי בעיות, כמו מחסור בערוצי קידום או בעיות ברמות השכר, וכך ליצור כלים שמאפשרים לסייע בתכנון אסטרטגי של משאבי אנוש ולהתמודד עם בעיות נקודתיות בארגון.