שימוש בסיפורים שמציגים תכונות אופי ומדגימים הצלחות והישגים בעבר המקצועי הוא כלי מצוין גם בראיונות עבודה. בשוק עבודה דינמי ומאתגר זה מאפשר להתגבר על גורמים שעלולים להכשיל ראיונות, כמו נטייה לפטפטת מיותרת ומשפטי "עשיתי", "הובלתי"
אחד השימושים האפשריים בסיפורים הוא כאשר אנחנו נדרשים להצגה עצמית, וניתן ליישם את המיומנות הזו גם בראיונות עבודה. בשוק העבודה הנוכחי שבו, לפי סקרים שנעשו בעולם, רק 2% מהמועמדים מצליחים להגיע לראיון, חשוב להגיע לשלב הזה מוכנים, ושימוש נכון בסיפורים יכול לעשות את ההבדל.
מה קורה בזמן שיחה? אחת הבעיות שלנו בשיח היא חוסר הקשבה, והבעיה הזו חוצה מגדרים ותרבויות. במאמר של ג'ודי האמפרי במגזין Fast Company היא מצטטת מחקר שנעשה באוניברסיטת הרווארד שגילה כי אנשים מקדישים 60% מזמן השיחות שלהם לדבר על עצמם, וכאשר הם לא מדברים על עצמם הם עסוקים במחשבה מה לומר בשלב הבא של השיחה.
ומה קורה בזמן ראיון עבודה? אם אתם כמרואיינים מתחילים לפטפט בלי הפסקה, תחשבו מה עובר על המראיין שגם הוא סובל מאותה תשוקה לדבר על עצמו, ולכן עלול להרגיש כאילו הוא נדחק פתאום מחוץ לשיחה.
לכן, אומרת האמפרי, הגישה הנכונה היא לתת למראיין להוביל את השיחה. לשאול אותו שאלות ולהקשיב כאשר הוא מסביר על המשרה, על החברה, על התרבות הארגונית וכד'. זה משדר שאתם מתעניינים במה שהמראיין רוצה לספר.
כאשר אתם נדרשים לדבר, מומלץ שהתשובות יהיו קצרות. מחקרים מצביעים על כך שטווח תשומת הלב הממוצע שלנו בשיחות הוא שמונה שניות, ואחר כך רמת הקשב נמצאת בירידה. לכן, חשוב לנצל את שמונה השניות הראשונות כדי להתחיל עם הפואנטה ואז לעבור לדוגמאות שיחזקו אותה. אם תגיעו לפואנטה מאוחר יותר, המראיין עלול לפספס אותה.
לדוגמה, היא אומרת, אם המראיין שואל: "למה אנחנו צריכים לגייס אותך?", אפשר לענות: "אני מאמין שהניסיון הרב שלי בתעשייה הזו מכשיר אותי לתפקיד", ואז להציג כמה דוגמאות שיראו שאתם אכן בעלי הכישורים הנדרשים לתפקיד. כדי לשמר את הקשב של המראיין, אפשר למספר בקול את הדוגמאות ("ראשית… שנית", "דבר ראשון… דבר שני…" וכו'), כך שהוא יצפה לדוגמה הבאה שתציגו לו.
כאשר מחברים בין הגישה של האמפרי לאפשרויות השימוש בסטוריטלינג, המסקנה היא שהדרך הטובה ביותר להעביר מסרים במהלך ראיון עבודה היא לחשוב מראש על כמה סיפורים מהעבר התעסוקתי שלכם שיכולים להציג את תכונות האופי והכישורים שלכם – כישורים שנדרשים להערכתכם לתפקיד. כך המסר עובר בצורה יותר מוצלחת, מאחר שהמראיין מדמיין את הסיפורים של המועמד במוחו ואינו נמצא בתחושה שהמועמד "דוחף" לו את סגולותיו. זו גם דרך מצוינת להתגבר על הנטייה שלנו להשתמש במשפטי "אני" – "אני עשיתי", "אני הובלתי" וכד' – שרמת האמינות שהם משדרים נמוכה.
אם אין לכם סיפור קונקרטי ובכל זאת אתם רוצים להימנע מ"אני", אפשר לומר משפט מסוג: "התפקיד שלי היה לבנות את מערך המכירות בחברה, וזה מה שעשינו". המעבר ל"עשינו" מדגיש את חשיבות העבודה של הצוות, ואם מוסיפים משפט כמו "הצוות שלי השיג את התוצאה הכי טובה בחטיבה. אני גאה מאוד בצוות", מחזקים את התחושה שאתם פחות מדברים על עצמכם. אפשר גם להחליף משפט מסוג "יש לי ניסיון רב בתחום הזה", במשפט: "הרקע שלי מאוד מתאים לתפקיד הזה". בקיצור, קצת פחות אגו לא מזיק לאף אחד.
נעים להכיר - אודי נחשון
אני מאמן, יועץ ומרצה – מתמחה בשיפור היכולת של מנהלים להתחבר, להשפיע, לתקשר הצלחות ולהוביל אסטרטגיה ושינוי, באמצעות שימוש ב-Storytelling.
החיבור בין סיפורים אישיים לבין מסרים עסקיים וארגוניים הוא אחד הכלים הניהוליים היעילים ביותר בפעילות היום-יומית מול עובדים, לקוחות ומחזיקי עניין אחרים – במטרה לקדם עסקים וארגונים ולפתור בעיות ניהוליות.
אני שותף בחברה הבינלאומית Anecdote, שהכשירה עד כה אלפי מנהלים ברחבי העולם להנהיג בעזרת Storytelling.
הבלוג "מנהלים עם Storytelling" נועד להעשיר ולשתף מידע וידע בתחום הזה, ואשמח לענות על כל שאלה.
ליצירת קשר: