אופס… שכחתי משהו חשוב

לכל אחד מאיתנו קרה לא פעם שיצאנו מפגישה ונזכרנו ששכחנו לומר משהו חשוב. היו לנו בראש ארבעה דברים חשובים לומר, ואחד מהם פשוט ברח לנו מהזיכרון. כאשר זה קורה במפגשים פנימיים בארגון, אפשר אולי לתקן מאוחר יותר. אבל אם זה קורה לכם לדוגמה בפגישת מכירה עם לקוח או בראיון עבודה, ייתכן שלא יהיה מקצה שיפורים, והמשמעות עלולה להיות פגיעה בסיכויי המכירה או קבלת המשרה.

התופעה הזו נובעת מכך שקשה לנו לזכור דברים מופשטים. אנחנו מנסים לזכור טיעונים חשובים, נתונים מעניינים, פרויקט חשוב שעשינו – ואת כל אלה קשה לנו לזכור, בפרט כאשר צריך להיזכר בהם באופן ספונטני, תוך כדי הפגישה, בתגובה לנושא שעולה בשיחה או במענה לשאלה כלשהי.

טכניקה מוכרת לשיפור הזיכרון היא חיבור של עובדות ונתונים למקומות בסביבה פיסית כלשהי שמוכרת לכם. לדוגמה, לחבר כל עובדה שצריך לזכור לחדר אחר בבית, כך שבמקום לזכור נתונים אתם צריכים לזכור מיקום בבית או בחצר סביבו, והרי את הבית שלכם אתם מכירים וזוכרים.

אלופי זיכרון מלמדים איך להשתמש בטכניקה הזו, וכל אחד יכול ליישם אותה לאחר תרגול לא מסובך. אני מציג דוגמה כזו בסדנה שלי, ולפני מספר שבועות גם ראיתי הדגמה יפה בהרצאה של ערן כץ, שיאן גינס בזיכרון, שמסוגל לזכור רצפים ארוכים מאוד של מספרים אקראיים. כץ ביקש מהנוכחים לזכור חמש עובדות ובדיחה שסיפר לנוכחים, אחרי שהסביר איך לקשר כל עובדה שהציג עם מקום אחר בחלל אולם ההרצאות. זה עבד, ורוב הנוכחים זכרו את כל העובדות וגם את הבדיחה בסיום ההרצאה.

טכניקה יעילה בעולם העבודה לזכור דברים חשובים היא שימוש בסיפורים. סיפורים הם זכירים – וזו אחת התכונות החשובות שהופכות אותם לכלי תקשורתי יעיל. איך משתמשים בזה? לכל אחד מהדברים הכי חשובים שאתם מתכננים לומר בפגישה תצמידו סיפור שמתאר אותו. וכך, במקום לזכור טיעונים ועובדות, תצטרכו לזכור סיפורים, וזה הרבה יותר קל. בכל מקרה, את הדוגמאות שאתם מתכננים להציג מומלץ לזכור ולספר באמצעות סיפור, כלומר להכניס כל דוגמה להקשר של זמן, מקום, התרחשות, דיאלוג וכד'.

סיפורים שבהם משתמשים בעולם העבודה תמיד מבוססים על עובדות – סיפורים שקרו לנו או סיפורים ששמענו מאחרים. אבל האם ייתכן שזכרונות שלנו מעולם לא קרו, ואולי בכלל קרו למישהו אחר? במאמר של הנוירולוג והסופר אוליבר סאקס, שתורגם לעברית בכתב העת הדיגיטלי אלכסון, הוא ניתח את התופעה של "סיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו". בספרות המחקרית התופעה הזו נקראת קריפטומנזיה, כלומר הפרעת זיכרון המאופיינת בחוסר היכולת של אדם להבדיל בין אירועים שהוא חווה בעצמו ובין אירועים שעליהם שמע או קרא.

סאקס העיד כי לעיתים כאשר הרצה, לא זכר דברים שאמר בעבר, ואז היה "מגלה" את דבריו מחדש, עד כדי כך שהם נראו לו חדשים ורעננים. "ייתכן ששכחה מסוג זה הכרחית לקריפטומנזיה יצירתית או בריאה, כזו שמובילה להרכבה, לתמלול ולסיווג מחדש של מחשבות ישנות", הוא כתב.

אם נחזור לשימושים של סיפורים בעולם העסקי, הרי חשיפה של המנגנון שיוצר לעיתים זיכרון כוזב אינה משנה את תחושת האמיתות או המציאותיות של הזכרונות האלה. כך שאם לפי תחושתנו מדובר בסיפור שמבוסס על דברים שקרו, יש לו משמעות בעולם הארגוני, ואנחנו יודעים להעביר אותו ברגש – יש לנו כלי ניהולי נהדר.